<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף נד.</h2>
ובארבעה דברים אלו חייב להודות ברבים בגזרת הכתוב, אבל בכל שעה יש לו לאדם להודות ולברך לאל יתברך בינו לבין המקום, על כל הטובות והחסדים שעושה עמו בכל עת ושמצילו מכל מקרים ופגעים הפרושים על כל החיים ומזומנים לבוא. ויבקש ממנו חסד על העתיד, כי לא בחיל ולא בחנית יושיע ה'. וכל השמירות מאתו, יתברך שמו. ואם הוא לא ישמר עיר שוא שקד שומר. ועל כן אין לאדם לשום בטחונו כי אם באדון הכל, שהיכלת בידו ויבקש ויתחנן ממנו, כי הכל נעשה ברשותו ובמאמרו. ואם לפעמים בחטאו יבא לו רעה, יודה לדיין האמת, שהכל בא בדין. ויברך לו על הרעה כשם שמברך על הטובה, כדאמרינן התם, בפרק הרואה, במשנה חיב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו'. ומסיקנא בגמרא (ס, ב) לקבולא בשמחה. ואמרינן עלה מנא הני מילי אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן אמר קרא בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר (תהלים נו, יא). בה' אהלל דבר זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר זו מדת פרענות. רבי אבהו אמר מהכא, חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה (שם קא, א). אם לחסד אשירה, אם למשפט אשירה. רבי תנחום אמר אמר קרא כוס ישועות אשא וגו' (שם קטז, יג), צרה ויגון אמצא ובשם וגו' (שם שם, ג-ד). רבה אמר אמר קרא ה' נתן וה' לקח וגו' (איוב א, כא).
<h2>דף נד:</h2>
יש ברכות אחרות, שהן ברכת השבח וההודאה, שמחויב אדם להודות לאל יתברך על הטובות שעשה עמו, כדאמרינן בפרק הרואה אמר רב יהודה ארבעה צריכין להודות ואלו הן יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. יורדי הים מנא לן דכתיב יורדי הים באניות (תהלים קז, כג) וכתיב בתריה יודו לה' חסדו (שם שם, לא). הולכי מדברות דכתיב תעו במדבר וגו' וידריכם וגו' יודו וגו' (שם שם, ד—ח). ומי שהיה חולה ונתרפא מנא לן דכתיב אוילים מדרך פשעם וגו' יודו וגו' (שם שם, יז—כא). ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא מנא לן דכתיב ישבי חשך וצלמות וגו' ויצעקו וגו' יוציאם וגו' יודו וגו' (שם שם, י—טו). מאי מברך אמר רב יהודה ברוך הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב. אמר אביי וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב וירוממוהו בקהל-עם (שם שם, לב). אמר מר זוטרא והוא דאכא תרי רבנן בהדיהו, דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו (שם). ואימא בעשרה רבנן מי כתיב בקהל זקנים בקהל-עם כתיב. ואימא בעשרה ובתרין רבנן קשיא. והסימן מאלו הארבעה הוא: וכל החיי"ם יודוך סלה: חולה, ים, יסורין, מדבר.
<h2>דף ס:</h2>
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר ותאנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מאן דעבדין מן שמיא עביד לטב. כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא והוו בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא. מטא לההוא דוכתא, בעא אושפיזא ולא יהבו ליה. אזל בת בדברא. אתא אריה אכליה לחמרא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא זיקא כביה לשרגא. אמר כל מה דעבדין מן שמיא לטב. בלילא אתא גייסא שבייה למתא. אמר לאו אמרי לכון כל מה דעבדין מן שמיא לטב. ללמדנו, שהרבה פעמים בא לו לאדם דבר שנראה לו לכאורה שהוא רע לו ומסבב לו טובה. ולפעמים בא לו לאדם מעט רע בדין של רחמנות ונכנס לו במקום ענש גדול שהיה חיב. ועל הכל יודה למלך המשפט שמרחם עליו ואפילו בכעסו, כדגרסינן במסכת נדה, פרק המפלת (לא, א) דרש רב יוסף מאי דכתיב, אודך ה' כי אנפת בי וגו' (ישעיה יב, א) במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאדם מהם, התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו בים, התחיל מודה. לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני (שם). והינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב, לעושה נפלאות גדולות לבדו (תהלים קלו, ד), אפילו בעל הנס אינו מכיר את ניסו. רוצה לומר, שלפעמים עושה הקדוש ברוך הוא נס עם האדם ודומה לו בהפוכו לפי שכלם הם כסומים, רואים ואינם יודעים מה רואים, שומעים ואינם יודעים מה שומעים, מה שחושבים שבא לטובה יתגלגל ממנו הפכו ומה שמדמין שבא לרעה פעמים שיסתבב שבא לטובה. על כן יודה על הכל ויברך להשם יתברך.
